מדוע יש טונים בסינית?

שימו לב שאני לא כותבת ״סינית סטנדרטית״ או ״מנדרינית תקנית״, מכיוון שניתן לשאול שאלה זו לגבי כל הדיאלקטים של השפה הסינית כיום. למרות זאת לנוחיות כולם בהמשך אשתמש בדוגמאות מפוטונגחואה.

התשובה הקצרה לשאלה בכותרת היא: טונים בסינית כיום הם תוצאה של תהליך של שינויים במבנה ההברות. התשובה הארוכה יותר מחייבת אותנו להבין מהי התופעה של הפחתת תנועות (תרגום חופשי של מושג vowel reduction), לדעת מעט על ההיסטוריה של השפה הסינית ולהכיר את מערכת הטונים המקורית שהייתה בסינית הקדומה.

ראשית, אני רוצה להסביר, מה זה רדוקציה (או הפחתת תנועות).

מונח זה משמש לתיאור שינויים באופן הגיית צלילי תנועה, במיוחד כאשר שינויים אלה מתרחשים בהשפעת צלילים אחרים (בעיקר עיצורים) או כתלות במיקומם במילה (בהברה דגושה או בלתי דגושה). זו תופעה שכיחה בשפות העולם. זוכרים איך כל העולים החדשים מרוסיה אומרים בהתחלה שהם ”עלים” (alim)? הנה, טעות זו היא בדיוק תוצאה של רדוקצייה התנועות בשפה הרוסית. דוברי רוסית רגילים לבטא תנועות היטב רק כאשר הם דגושות, ולוקח להם זמן להתרגל להגייה הנכונה בעברית.

בסינית של העבר (אני בכוונה לא משתמשת במונח ״העתיקה״) התקיימה תופעת הרדוקציה: הגיית התנועות הייתה תלויה בסוג העיצור שבא בעקבותיה. היו עיצורים שקיצרו את התנועות, ואחרים גרמו להן להישמע פתוחות יותר.

שנית, חשוב לדעת, שהיום מקובל לחלק את ההיסטוריה של השפה הסינית לתקופות:

ססינית עתיקה (Old/Ancient Chinese), סינית תיכונה (Middle Chinese) וסינית מודרנית (Modern Chinese). החלוקה המדויקת לתקופות היא שנויה במחלוקת בקרב בלשנים, אך עבורנו, הדבר החשוב הוא רק להבין את ההבדלים העיקריים בשפה בין התקופות הללו.

אנחנו יודעים שהסינית העתיקה לא הייתה שפה טונאלית, כלומר לא היו בה טונים. הסינית תיכונה כן הייתה טונאלית עם 4 טונים, אך מערכת הטונים בה הייתה שונה מזו שקיימת היום במנדרינית תקנית. מעניין שמאפיינים פונטיים מסוימים שלה נשמרו בכמה דיאלקטים מודרניים של סינית (נדבר על זה בפעם אחרת). הסינית המודרנית נחשבת כדומה יותר למנדרינית תקנית של היום, למרות שגם בתקופה האחרונה התרחשו הרבה שינויים בשפה.

אז מה גרם לכך שכיום יש בשפה הסינית טונים?

כל אדם שלומד או מדבר סינית היום יודע שיחידת השפה הקטנה ביותר היא הברה. בתוך כך, הברות מותאמות לסימניות, שניתן לכתובן גם בפיניין (pinyin). כמו כן, ידוע לכולם שהטון הוא תכונה של הברה.

המבנה הקאנוני של הברה במנדרינית תקנית היום הוא:

המבנה הדוגמאי של הברה במנדרינית תקנית היום

בסינית העתיקה המבנה של הברה היה שונה. אם היום, כעיקרון, הברות בסינית סטנדרטית בנויות מעיצור ותנועה או רק תנועה (למעט הברות שמסתיימות עם ״ng״ ו״n״), פעם הברות בסינית הסתיימו עם מגוון סיומות של צלילים. סס

זוכרים מה זה רדוקציה של תנועות? העיצורים (או העיצור) העוקבים אחר התנועה העיקרית השפיעו על ההגייה של אותה תנועה. לדוגמא , -s בסוף הברה גרם להרחבת הגרון ולירידה באינטונציה. הסיומות -p, -t או -k (כמו בקנטונית היום, למיטב הבנתי) הביאו לצליל תנועה קצר יותר. כל אחת ממגוון הסיומות שהיו בסינית העתיקה השפיעו על התנועות בדרך זו או אחרת. עם הזמן, עיצורים בסיומת של הברה החלו להיעלם מהשפה הסינית, אך ההגייה של צלילי התנועות שהתפתחו בהשפעתם נותרה. לפיכך, ארבעה טונים הופיעו בהדרגה בסינית התיכונה:

מערכת הטונים בסינית התיכונה (A)

זה עדיין לא סוף הסיפור. בסינית העתיקה והתיכונה התקיימו עיצורים קוליים (voiced consonants), שכיום נמצאים לפעמים בדיאלקטים, אך נעלמו מהמנדרינית התקנית. היה יותר נוח לבטא הברות המתחילות בעיצורים קוליים באינטונציה נמוכה יותר. לכן, למעשה, לכל אחד מארבעת הטונים היו שתי גרסאות הגייה, בכפוף להיותו של העיצור קולי או לא. וריאציות אלה נקראו יין (阴) ויאנג (阳).

מערכת הטונים בסינית התיכונה (B)

כל שפות העולם משתנות ללא הרף בכל התחומים: תחביר, מורפולוגיה ופונולוגיה. סביר להניח שהתחום הפונולוגי נתון לשינויים יותר מאחרים, אך עבור השפה הסינית זה רלוונטי במיוחד, מכיוון שמערכת הכתב שלה לא יכלה לתרום ליציבות פונטית בשום צורה שהיא (זאת לעומת שפות אירופאיות למשל, שמשתמשות בכתב אלפביתי). השפה הסינית התיכונה המשיכה להשתנות, ומערכת הטונים שלה הפכה בהדרגה לבעלת טונים מודרניים. חלק מהשינויים היו רנדומליים לחלוטין ואחרים, לעומת זאת, אנחנו יכולים להסביר. כך, עם הזמן נעלמו העיצורים הקוליים, אך הם השאירו מורשת עשירה לדיאלקטים שונים ולנו — שמות הטונים המודרניים בפוטונגחואה.

שמות של טונים בסינית היום (מנדרינית תקנית)