ככל שאני מלמדת יותר את רמות הביניים של סינית, כך אני חושבת יותר על פעלים. אני יותר ויותר משוכנעת ששימוש בפעלים הוא החלק הקשה ביותר בשליטה בשפה הסינית. בעבר כתבתי על מילות יחס (שהן במקור פעלים) ועל הבלבול הפופולרי הקשור ל"פעלים אמיתיים" ו"מבני פועל-מושא“. עוד נושא קשור (שלדעתי חובה להכיר ללומדים סינית) הוא השימוש בפעלי תנועה.
באופן כללי בשפות פעלי תנועה (motion verbs) מושכים את תשומת לבם של בלשנים מסיבות רבות. לדוגמה, חקר פעלי התנועה תורם לידע שלנו בטיפולוגיה של השפה ובשפה וחשיבה (ראו, למשל,How people move או Thinking for speaking). באופן בלתי צפוי, ההיכרות שלי עם המחקרים הקשורים לפעלי תנוע עזרו לי לפתור (לדעתי) את אחת הבעיות המעשיות ביותר של הוראת סינית: איך ללמד את השימוש ב“去" ו”来”.
רוב ספרי הלימוד, כאשר הם מציגים את הפעלים "去" ו-"来", מציעים ללומד חסר ניסיון תרגומים כמו״to go״ (עבור 去) וto come”" (עבור 来). בעברית, המקבילות הקרובות ביותר יהיו "ללכת" ו"לבוא". מבחינה קונטקסטואלית, התרגומים הללו נכונים, במיוחד כאשר אנו מתרגמים מסינית לאנגלית או לעברית, אך בפועל, הם מטעים לחלוטין ועלולים לגרום ללומדים לעשות טעויות מיותרות בהמשך לימודי הסינית. אנסה כעת להסביר מדוע ולתאר את הגישה שלי.
תשכחו לרגע מסינית וחשבו על פעלי תנועה באופן כללי בשפות אחרות שאתם מדברים. ישנם שני סוגים עיקריים שלהם: פעלים המתארים כיוון (path) ופעלים המתארים אופן (manner). שני הסוגים מספקים מידע על תנועה מסוימת (motion), אך בדרכים שונות.
פעלי “כיוון” מתמקדים בכיוון ואינם מתיחסים לכיצד התרחשה התנועה:
To exit the room = אני יכולה לצאת ברגל או לרוץ, לא משנה
To enter the park = אני נכנסת ברגל, אבל הילד שלי בעפניים
פעלי ״אופן״ מתעלמים מהכיוון ומתמקדים באופן שבו התנועה מתרחשת.
To run = אני יכולה לרוץ החוצה או חזרה
To crawl = תינוקות זוחלים לשם ולפה
אני חושבת שההבדל הזה בין פעלי ״כיוון״ ו״אופן״ הוא די קל להבנה. מה שלא קל, הוא ששפות שונות מכילות את שני הסוגים, אבל לרוב יש העדפה לסוג מסוים. בנוסף, לפעמים לפועל יש קצת משניהם (תלוי בקונטקסט, חח). המילה ”ללכת" בעברית מטרידה אותי במיוחד, כי ברור שזו מילה שמתיחסת לאופן (לתנועה ברגל), אבל אני שומעת שהיא משמשת גם כשאדם נוהג, אז אשאיר לכם, דוברי עברית ילידיים, לחשוב על זה.
כמו כן, יום אחד אכתוב יותר על האופן שבו פועלת מערכת זו של פעלי תנועה בסינית (והשלכותיה על הלומדים), אבל היום אני מציעה רק להסתכל על 去 ו-来 מנקודת המבט של הכיוון/האופן. כדי להימנע מטעויות כשאתם לומדים לתאר תנועות ותנועות בסינית, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להבין ולקבל את העובדה שגם 去 וגם 来 הם פעלים כיווניים (path) ובעלי אפס מידע על האופן.
הדבר השני שצריך לעשות הוא לזכור באיזה כיוון מדובר. "去" הוא תמיד על התנועה שמתרחשת בכיוון ש״מתרחקת ממני״ (מהדובר) ו-"来" הוא תמיד על התנועה ש״מתקרבת אליי״ (אל הדובר).
ספרי לימוד מסבירים את זה, אבל איכשהו מפספסים כמה קשה ללומד להשתמש בהם. לומד סינית זר צריך לדמיין את מסלול התנועה תוך כדי שהוא מדבר, ולשאול את עצמו האם התנועה מתרחקת ממנו ברגע הדיבור או מתקרבת. מכאן - ספרי הלימוד מציעים תרגומים שאינם מדגישים היטב את הכיוון (path) החבוי בפנים. באנגלית, "to go" הוא גם פועל של ״כיוון״ - אבל אין לא שום קשר למסלול המודגש בסינית: זה יכול להיות באותה מידה “to go here" ו״to go there״.
באופן דומה, נראה שהתרגום לעברית ל״来״ (לבור) קרוב מאוד, אבל בעברית אני לא צריכה להיות במקום הזה ברגע הדיבור כדי להגיד״באתי״. אני יכולה לשבת בבית ולספר סיפור איך באתי אתמול לעבודה וגיליתי שבית ספר סגור בגלל השביתה (כן, זה קרה לי מספר פעמים).
אני מציעה להפסיק (ואולי אפילו לא להתחיל) לתרגם את הפעלים האלה בתור "לבוא" ו"ללכת". במקום זאת, בואו נתמקד בכיוון המקורי ונמנע משימוש בפעלי אופן בעברית או באנגלית. לדוגמא:
שילוב האלמנטים ”כאן" ו“שם" בעת תרגום הפעלים הללו (במיוחד לתלמידים מתחילים) יכול לסייע בהשגת מספר מטרות:
לעזור ללומד להתרגל לחשוב היכן הוא נמצא ברגע הדיבור
להדגיש את היעדר האופן בפעלים אלה (זה יעזור מאוחר יותר כאשר הם ילמדו ״complements of direction״)
להדגיש איך זה שונה מהפעלים “to go", “to come”, או פשוט "לבוא" בעברית, שכולם הם גם פעלי כיוון, אבל שונים מ 去/来
להדגיש כי "来" ו"去" הם ההפכים ברוב המקרים
כבונוס, אזכיר על עוד פועל ״כיוון״ סיני שנראה שיש לו משמעויות דומות:
אני בדרך כלל ממליצה להשתמש ב״到״ אם הלומד אינו בטוח לגבי 去/来. אני חושבת ש-到 קרוב יותר ל-"לבוא","להגיע" (to come and to arrive) מאשר ל-去/来 כי הוא לא מכיל את כיוון הזה הקשור לדובר. הייתי רוצה להגיד שאפשר להסתדר רק עם 到, אבל לא - דובר סינית חייב להשתמש ב